יהודית ארנון ז"ל

מחלוצות המחול הישראלי, ייסדה והובילה את להקת המחול הקיבוצית במשך שלושה עשורים. בשנת 1965 יזמה והקימה את האולפן האזורי למחול, שפתח לראשונה את שערי המחול האמנותי המקצועי בפני תושבי הגליל המערבי ואזור הצפון. באולפן, ומאוחר יותר בסדנא להכשרת רקדנים שייסדה, התגבשה מתודולוגיית ההוראה הייחודית שלה, ובה צמחו כוריאוגרפים ורקדנים ישראלים מובילים בהם רמי באר, ממשיך דרכה. בזכות אמונה, חזון, עקשנות ודבקות במטרה מימשה את חלום חייה והקימה בית יחיד מסוגו למחול הישראלי. על מכלול פועלה ותרומתה האדירה לתרבות הישראלית הוענק לה בשנת 1998 פרס ישראל בתחום המחול.

יהודית ארנון נולדה בשנת 1926 בקומרנו, צ'כוסלובקיה. ב-1944 גורשה משפחתה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצחו הוריה. יהודית נשלחה לעבודות כפייה והייתה היחידה ממשפחתה ששרדה. במחנות רקדה בפני אסירות כדי לרומם את רוחן וגילתה את העוצמה והתקווה שבריקוד. כשסירבה לרקוד בפני הנאצים נענשה. אחרי לילה בו הועמדה יחפה בשלג, נשבעה: אם תשרוד, יוקדשו חייה למחול. בתום המלחמה עקרה לבודפשט, הצטרפה לתנועת השומר הצעיר במסגרתה הכירה את בעלה, ידידיה אהרנפלד, וביחד עם חבריהם לגרעין עלו לישראל והקימו את קיבוץ געתון. בקיבוץ העלתה מופעים רבי משתתפים בהם ניכר כשרונה להניע ולסחוף לפעולה המחולית.

מיומה הראשון בארץ עסקה יהודית במחול. בין מורותיה הבולטות היו ירדנה כהן, ולנטינה ארכיפובה, נעה אשכול, גרטרוד קראוס ורחל עמנואל. בהמשך השתלמה בלהקתו של מוריס בז'אר בבריסל. בשנת 1969 הציגה להקת המחול האזורית בקיבוץ לוחמי הגטאות את "אלגיה", מופע שיצרה יהודית בהשראת הביוגרפיה שלה. סלעים כבדים סביבם נעו הרקדנים היו תזכורת לעבודת הפרך שחוותה על בשרה במחנות הריכוז. פעילותה במדור למחול בברית התנועה הקיבוצית, שהוקם במטרה לפתח ולהטמיע את אמנות המחול האמנותי והעממי בקיבוצים, דחפה אותה להקמת האולפן להכשרת רקדנים בקיבוץ געתון לצד להקה בה רקדו בני קיבוץ געתון בלבד.

באולפן האזורי למחול שהקימה בשנת 1965 בגעתון, גובשה מתודולוגיית ההוראה הייחודית של יהודית ארנון. באולפן ומאוחר יותר בסדנא להכשרת רקדנים שייסדה בשנת 1977, צמחו כוריאוגרפים ורקדנים ישראלים רבים אותם ליוותה מראשית דרכם ולהם סייעה בפיתוח קריירה מקצועית במחול. הבולט שבהם, בן טיפוחיה וממשיך דרכה, רמי באר, עשה את צעדיו הראשונים במחול כבר בגיל 3, בשיעורי הריתמיקה של יהודית, אשר בהמשך פתחה לו שער אל עולם המחול האמנותי כרקדן בלהקת המחול הקיבוצית, כיוצר ועם פרישתה כמנהל אמנותי וממשיך דרכה.

בשנת 1970 הוחלט במדור למחול של התנועה הקיבוצית על הקמתה של להקה חדשה שתפתח שערים גם לבני קיבוצים נוספים מהגליל ומשאר אזורי הארץ.
את מושכות הניהול האמנותי של להקת המחול הקיבוצית קיבלה לידיה יהודית ארנון, שקבעה את מקום פעילותה בקיבוץ געתון. בזכות אישיותה יוצאת הדופן קשרה יהודית קשרי ידידות עם כוריאוגרפים ואמנים בעלי שם עולמי שסייעו בגיבוש רפרטואר מגוון שהוביל לנסיקת הלהקה בזמן קצר והפיכתה לשם דבר. בין היוצרים: מץ אק, ירי קיליאן, אוהד נהרין, כריסטופר ברוס, סוזנה לינקה, ג'ין היל סאגאן, דניאל עזרלו, פלורה קושמן, הדה אורן, אושרה אלקיים ואחרים.

על תרומתה לתרבות הישראלית זכתה יהודית בפרסים ואותות הוקרה רבים.
בשנת 1995 הוזמנה להדליק משואה ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שנה אחר כך פרשה מניהול להקת המחול הקיבוצית אך המשיכה ללוות את פעילות האולפן והסדנה להכשרת רקדנים. על מפעל חייה בתחום החינוך ואמנות המחול זכתה בשנת 1998 בפרס ישראל. בנימוקי ועדת הפרס נכתב: "יהודית היא דוגמה חיה לכוחה הבלתי נדלה של הרוח האנושית, המסוגלת להגיע מתחתיות השאול של השואה לפסגת האמנות ולהעמיד בה יצירת מופת". באוגוסט 2013 נפטרה והובאה למנוחות בקיבוץ געתון. בהשראת זיכרונותיה מאושוויץ וחוויותיה בשואה, יצר רמי באר את "זיכרון דברים", יצירה איקונית ומהיחידות המתייחסות לשואה.